<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — השער השלישי קנין חזקה מתוך השער הי"ג</h1>
<h2>דף כח.</h2>
והשער הג' קנין חזקה לא קני אינש בחזקה אלא קרקע ועבדי בלבד כדג' [קידושין כ"ו ע"א] נכסים שיש להם אחריות נקנים בכסף בשטר ובחזקה. ועוד גרסינן [שם כ"ב ע"ב] עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה. וחזקה זו מתחלקת לשני פנים. יש חזקה שאין אדם קונה את הקרקע אלא בשלש שנים וזו היא חזקה שיש עמה טענה כגון שמוכר אומר לא מכרתי ולוקח אומר לקחתי צריך שיביא לוקח ראיה שאכלה שלש שנים וטענת המוכר אינה טענה. אבל חזקה שהיא ברצון שניהם שזה מוכר וזה לוקח ואין טענה ביניהם שאם נעל וגדר ופרץ בפניו כל שהוא ולאחר מיכן רוצה אחד מהן לחזור לאו כל כמיניה כדג' [ב"ב כ"ח ע"א] חזקת הבתים והבורות והשיחים ומערות ומרחצאות ושובכין ובית הבדים ועבדים וכל דבר שהוא עושה פירות חזקתן שלש שנים מיום ליום. ועוד גרסינן [שם מ"ב ע"א] בד"א במחזיק אבל נותן מתנה והאחין שחלקו נעל גדר פרץ כל שהוא הויא חזקה ואמרינן עלה [שם נ"ב ע"ב] אטו כל הני דאמרינן לאו חזקה הוא הכי קאמר בד"א בחזקה שיש עמה טענה כגון מוכר אומר לא מכרתי ולוקח אומר לקחתי אבל חזקה שאין עמה טענה דלמקני בעלמא הא דקבעי נעל גדר ופרץ כ"ש ה"ז חזקה. וחזקת עבדים היכי דמי כדג' [קידושין כ"ב ע"ב] כיצד בחזקה הנעיל לו מנעלו התיר לו מנעלו או שהוליך כליו אחריו לבית המרחץ הפשיטו הרחיצו סכו גררו הגביהו כל שהוא. פי' שאם עשה א' מכל אלו התשמישים העבד לרב קנאו הרב. ובעינן כי הני תשמישין שיהא העבד מצטער והרב נהנה אבל אי הוי תשמיש דזה נהנה וזה נהנה כגון הבא על שפחתו לא קנאה בביאה כדג' [שם] השתא דאמרת כל מידי דאית ביה הנאה לרבו כגון הגביהו קני אלא מעתה שפחה כנענית תקנה בביאה ואמרינן ה"מ היכא דזה נהנה וזה מצטער הכא זה נהנה וזה נהנה. ולענין חזקת קרקע כגון ששניהם רוצין והיא החזקה שאין עמה טענה כדג' [ב"ב נ"ב ע"ב] נעל וגדר ופרץ כ"ש ה"ז חזקה ואמרינן עלה [שם נ"ג ע"א] וכמה כל שהוא אמר שמואל גדר גדר והשלימו לעשרה פרץ פרץ כדי שיכנס בה ויצא הויא חזקה. וצריכינא דתהוי חזקה זו לפני מוכר ושתק מוכר ולא אמר ליה ולא מידי התם הויא חזקה ולא בעי למימר ליה לך חזק וקני. אבל יש חזקה שלא בפניו אם יש עדים שא"ל לך חזק וקני והחזיק שלא בפניו כה"ג הויא חזקה ואי לא לא הויא חזקה כדג' [שם נ"ב ע"ב] תני רב שרביא בקדושין דבי לוי נעל וגדר ופרץ כ"ש בפניו הויא חזקה בפניו אין שלא בפניו לא אמר רבא בפניו לא צריך למימר ליה לך חזק וקני שלא בפניו צריך למימר ליה לך חזק וקני. ובעינן דלהוי האי גדר והאי פרץ כדג' [שם נ"ג ע"א] האי גדר היכי דמי אי נימא דמעיקרא לא סלקי ועיילי בה מאי עבד אלא דמעיקרא הוו סלקי בה והשתא לא סלקי בה, טובא עבד אלא דמעיקרא סלקי בה ברוחא והשתא סלקי לה בדוחקא. ולענין פרץ נמי הך פרצא ה"ד אי נימא דמעיקרא עיילי בה והשתא נמי עיילי בה מאי עבד אלא דמעיקרא לא עיילי לה והשתא עייל לה טובא עבד אלא דמעיקרא עיילי לה בדוחק' והשתא עיילי לה ברוחא. וכללו של דבר בעינ' דלהוו אותו גדר או אותו פרץ הועלה לקרקע כדג' [שם] אמר רב אסי א"ר יוחנן נתן צרור והועיל נטל צרור והועיל הרי זו חזקה מאי נתן ומאי נטל אי נימא [נתן צרור] דסכר מיניה מיא נטל דאפיק מיניה מיא מבריח ארי מנכסי חברו הוא אלא נתן דצמיד מיא נטל דפתח מיא.
<h2>דף כט:</h2>
והאי מאן דמזבין לחבריה קרקע ומטלטלים או קרקע ועבדים בבת אחת בזמן שהם בתוך הקרקע כיון שהחזיק בקרקע קנאן ואם אינן בתוך הקרקע לא קנאן ואע"פ שהחזיק בקרקע. ואם החזיק בעבדים לא קנה קרקע. וכן מי שמכר עבדים ומטלטלים בב"א ומשך במטלטלים לא קנה עבדים ואם החזיק בעבדים לא קנה מטלטלים אלא כגון שהיו מטלטלים על גבי עבדים וכגון שהוא כפות שאינו יכול להלך וכדג' [ב"ק י"ב ע"א] מכר לו עבדים וקרקע החזיק בעבדים [לא] קנה קרקעות בקרקעות לא קנה עבדים. בעבדים לא קנה מטלטלים ותניא אידך החזיק בעבדים קנה מטלטלים מאי לאו בהא קא מפלגי דמ"ס עבדא כמקרקעי דמי ומ"ס עבדי כמטלטלי דמי אמר רב איקא בריה דרב סמא דכו"ע עבדא כמטלטלי דמי והא דתניא ל"ק מטלטלי שפיר והא דתניא קנה בעודן עליו. וכי עודן עליו מאי הוי חצר מהלכת היא וחצר מהלכת ל"ק וכ"ת בעומד והא אמר רבא כל שאלו מהלך ל"ק עומד ויושב ל"ק והלכת' בכפות. והתניא החזיק בקרקעות קנה עבדים התם בעומדים בתוכה. והא דאמרינן [ב"ב כ"ט ע"ב] אמר רבא אכלה כלה חוץ מבית רבע וכו' לא אמרינן אלא בחזקה שיש עמה טענה כגון שזה אומר לא מכרתי וזה אומר לקחתי אבל בחזקה שאין עמה טענה לא אמרינן.
<h2>דף לה:</h2>
ומאן דמסר מפתח לחבריה הויא חזקה אע"ג דלא א"ל לך חזק וקני כדג' [ב"ק נ"א ע"ב] אריב"ל המוכר בית לחברו כיון שמסר לו מפתח קנה במאי אי בכספא ליקח בכספא אי בחזקה ליקני בחזקה לעולם בחזקה וצריך למימר ליה לך חזק וקני וכיון שמסר לו מפתח לא צריך למימר ליה לך חזק וקני. וכן אם מכר לו בור ומסר לו הדלי קנה כדג' [שם] א"ר אלעזר המוכר בור לחברו כיון שמסר לו דליו קנה במאי אי בכספא נקנה בכספא אי בחזקה נקנה בחזקה לעולם בחזקה וצ"ל ליה לך חזק וקני וכיון שמסר לו דליו ל"צ למימר ליה לך חזק וקני. ואי אוקו בה חיות אי נמי שטח בה פירי כדי שיחזיק בקרקע הויא חזקה וקני כדג' [ב"ב ל"ה ע"ב] ואי דלי ליה צנא דפירי לאלתר הוי חזקה. הלכך האי מאן דמחזיק בחד מהני אנפי דחזקה דפרשינן לעילא לאו כל כמיניה דחד מנייהו דמצי הדר ביה. וכ"ש דלא מצי הדר ביה אי אחזיק בחזקה שהיא גדולה מאלו שהיא חרישה או קצירה או סתירה או בנין. אבל כניסתו לקרקע (או נמי הוליכו) [א"נ הולכה] אעפ"י שמתכוין לשום חזקה לא קנה ויכול לחזור בו כדג' [שם ק' ע"א] הולך בה בין לארכה בין לרחבה ה"ז קנה מקום הלוכו דברי ר' אליעזר וח"א שניהם לא קנו עד שיחזיקו.
אמרינן [ב"ב נ"ד ע"א] אתמר שדה המסויימת במצרניה אמר רב כיון דנכש בה נכוש אחד קנה כלה ושמואל אמר לא קנה אלא מקום נכושו בלבד. אינה מסויימת במצרניה עד כמה א"ר פפא כדאזיל תיארא דתורי והדר. ועוד גרסינן [שם] אמר שמואל האי מאן דקא פשח דקלא אדעתא דדקלא קני אדעתא דחיותא לא קני מנא ידעינן מחד גיסא אדעתא דחיותא מהאי גיסא ומהאי גיסא אדעתא דדקלא, האי מאן דזכי זכייה אדעתא דארעא קני אדעתא דציבי ל"ק מנא ידעינן שקיל רברבי ושביק זוטרי אדעתא דציבי שקיל הני והני אדעתא דארעא. האי מאן דתקיל תקלא אדעתא דארעא קני אדעתא דבי דרי ל"ק מנא ידעינן מוליא במוליא ונצא בנצא אדעתא דבי דרי שקל מוליא ושדא בנצא אדעתא דארעא. האי מאן דפתח מיא אדעתא דארעא קני אדעתא דכוורי ל"ק מנא ידעינן דפתח בה תרי בבי אדעתא דארעא פתח חד וסכר חד אדעתא דכוורי. ופי' דתפשח וכל זה שפירשנו בנכסי הגר הוא. ומכמה פנים רואה שהוא מחזיק זה בנכסי הגר דאלו היתה חזקה של מקח וממכר אין אנו צריכין לכל אלו התורות. שאלו מי שלוקח מחבירו ורוצה לקנות בחזקה אם בפני המוכר הוא מחזיק או כגון שא"ל המוכר לך חזק וקנה והולך ומחזיק שלא בפניו עכ"פ שבעולם בין שיעשה דבר שהוא אדעתא דארעא בין שהוא אדעתא דציבי על כל מעשה שיעשה בין גדול בין קטן מיד קנה דהא גרסינן לענין לוקח המחזיק בקנינו כל שהוא קנה [שם ל"ה ע"ב] ואי דלי ליה צנא דפירי לאלתר הוי חזקה דודאי וברור אמרינן. ואם חזקה זו שיעשה אדם בנכסי חברו אם לא א"ל לך חזק וקני והחזיק שלא בפניו ועשה כל אלו הדברים בין שיעשה כולם בין שיעשה מקצתם לא קנה אבל הוצרכנו לאותן ענייני חזקה שפי' בנכסי הגר בלבד שאם עשה מעשים דאמדינן דעתו וגלה על עצמו שלכך היתה כונתו לקנות או אדעתא דארעא או אדעתא דדקלא נלך אחר מעשיו המוכיחים על מחשבתו ולא קנה אלא מה שכיון דהא לא יצאו דמים מתחת ידו באותם נכסים הילכך נלך אחר מה שהוא עושה ואם יבא אחריו מי שיחזיק חזקה מפורסמת אזלינן בתר בתרא וקנה האחרון ואפילו הראשון שהחזיק באותן קצות מעשים נשתה' בידו שנים מרובים האחרון שהחזיק חזקה מבוארת הוא קנה קנין גמור והפסיד הראשון דהכי גרסינן [שם נ"ד ע"א] ההיא אתתא דאכלא דקלא בתפשיחא תליסר שנין אתא ההוא גברא רפק תותיה פורתא אתא לקמיה דלוי ואמרי לה לקמיה דמר עוקבא ואוקמה בידיה אתיא ההיא אתתא וקא צווחא קמיה א"ל מאי אעביד ליך דלא אחזקת כדמחזקי אינשי ואין בדבר ספק דודאי הא מילתא בנכסי הגר הוא אבל המחזיק בנכסי חברו הוא כמו שפירשנו. ומה שאנו גורסין [שם נ"ז ע"א] ואלו דברים שאין להם חזקה היה מעמיד בהמתו בחצר ומעמיד תנור וכירים וריחיים ומגדל תרנגולים לתוך הבית ונותן זבלו בחצר אין זו חזקה. אבל אם עשה מחיצה גבוה עשרה וכן לתנור וכן לכירים וכן לריחיים ה"ז חזקה לא תעלה על דעתך שתהא זאת החזקה לענין הלוקח מחברו אבל הוא אמור לענין שכנים כי עבדי כי האי גונא להדדי או לענין שותפים אם יש להם חזקה באלו הדברים אם לאו כדג' [שם נ"ח ע"ב] המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה וכן כלהו ולא מיירי לענין הלוקח מחברו בכלום. ולענין הלוקח מחברו בחזקה [שם ל"ו ע"א] אר"ל הגודרות אין להם חזקה כגון בהמות שאינן נקנים בחזקה. אבל עבד כנעני נקנה בחזקה. ועבד עברי אין נקנה בחזקה כדג' [קידושין כ"ז ע"א] יפה כח כסף ושטר מכח חזקה ששניהם קונים בע"ע משא"כ בחזקה.
<h2>דף מב.</h2>
והשער הג' קנין חזקה לא קני אינש בחזקה אלא קרקע ועבדי בלבד כדג' [קידושין כ"ו ע"א] נכסים שיש להם אחריות נקנים בכסף בשטר ובחזקה. ועוד גרסינן [שם כ"ב ע"ב] עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה. וחזקה זו מתחלקת לשני פנים. יש חזקה שאין אדם קונה את הקרקע אלא בשלש שנים וזו היא חזקה שיש עמה טענה כגון שמוכר אומר לא מכרתי ולוקח אומר לקחתי צריך שיביא לוקח ראיה שאכלה שלש שנים וטענת המוכר אינה טענה. אבל חזקה שהיא ברצון שניהם שזה מוכר וזה לוקח ואין טענה ביניהם שאם נעל וגדר ופרץ בפניו כל שהוא ולאחר מיכן רוצה אחד מהן לחזור לאו כל כמיניה כדג' [ב"ב כ"ח ע"א] חזקת הבתים והבורות והשיחים ומערות ומרחצאות ושובכין ובית הבדים ועבדים וכל דבר שהוא עושה פירות חזקתן שלש שנים מיום ליום. ועוד גרסינן [שם מ"ב ע"א] בד"א במחזיק אבל נותן מתנה והאחין שחלקו נעל גדר פרץ כל שהוא הויא חזקה ואמרינן עלה [שם נ"ב ע"ב] אטו כל הני דאמרינן לאו חזקה הוא הכי קאמר בד"א בחזקה שיש עמה טענה כגון מוכר אומר לא מכרתי ולוקח אומר לקחתי אבל חזקה שאין עמה טענה דלמקני בעלמא הא דקבעי נעל גדר ופרץ כ"ש ה"ז חזקה. וחזקת עבדים היכי דמי כדג' [קידושין כ"ב ע"ב] כיצד בחזקה הנעיל לו מנעלו התיר לו מנעלו או שהוליך כליו אחריו לבית המרחץ הפשיטו הרחיצו סכו גררו הגביהו כל שהוא. פי' שאם עשה א' מכל אלו התשמישים העבד לרב קנאו הרב. ובעינן כי הני תשמישין שיהא העבד מצטער והרב נהנה אבל אי הוי תשמיש דזה נהנה וזה נהנה כגון הבא על שפחתו לא קנאה בביאה כדג' [שם] השתא דאמרת כל מידי דאית ביה הנאה לרבו כגון הגביהו קני אלא מעתה שפחה כנענית תקנה בביאה ואמרינן ה"מ היכא דזה נהנה וזה מצטער הכא זה נהנה וזה נהנה. ולענין חזקת קרקע כגון ששניהם רוצין והיא החזקה שאין עמה טענה כדג' [ב"ב נ"ב ע"ב] נעל וגדר ופרץ כ"ש ה"ז חזקה ואמרינן עלה [שם נ"ג ע"א] וכמה כל שהוא אמר שמואל גדר גדר והשלימו לעשרה פרץ פרץ כדי שיכנס בה ויצא הויא חזקה. וצריכינא דתהוי חזקה זו לפני מוכר ושתק מוכר ולא אמר ליה ולא מידי התם הויא חזקה ולא בעי למימר ליה לך חזק וקני. אבל יש חזקה שלא בפניו אם יש עדים שא"ל לך חזק וקני והחזיק שלא בפניו כה"ג הויא חזקה ואי לא לא הויא חזקה כדג' [שם נ"ב ע"ב] תני רב שרביא בקדושין דבי לוי נעל וגדר ופרץ כ"ש בפניו הויא חזקה בפניו אין שלא בפניו לא אמר רבא בפניו לא צריך למימר ליה לך חזק וקני שלא בפניו צריך למימר ליה לך חזק וקני. ובעינן דלהוי האי גדר והאי פרץ כדג' [שם נ"ג ע"א] האי גדר היכי דמי אי נימא דמעיקרא לא סלקי ועיילי בה מאי עבד אלא דמעיקרא הוו סלקי בה והשתא לא סלקי בה, טובא עבד אלא דמעיקרא סלקי בה ברוחא והשתא סלקי לה בדוחקא. ולענין פרץ נמי הך פרצא ה"ד אי נימא דמעיקרא עיילי בה והשתא נמי עיילי בה מאי עבד אלא דמעיקרא לא עיילי לה והשתא עייל לה טובא עבד אלא דמעיקרא עיילי לה בדוחק' והשתא עיילי לה ברוחא. וכללו של דבר בעינ' דלהוו אותו גדר או אותו פרץ הועלה לקרקע כדג' [שם] אמר רב אסי א"ר יוחנן נתן צרור והועיל נטל צרור והועיל הרי זו חזקה מאי נתן ומאי נטל אי נימא [נתן צרור] דסכר מיניה מיא נטל דאפיק מיניה מיא מבריח ארי מנכסי חברו הוא אלא נתן דצמיד מיא נטל דפתח מיא.
<h2>דף נב:</h2>
והשער הג' קנין חזקה לא קני אינש בחזקה אלא קרקע ועבדי בלבד כדג' [קידושין כ"ו ע"א] נכסים שיש להם אחריות נקנים בכסף בשטר ובחזקה. ועוד גרסינן [שם כ"ב ע"ב] עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה. וחזקה זו מתחלקת לשני פנים. יש חזקה שאין אדם קונה את הקרקע אלא בשלש שנים וזו היא חזקה שיש עמה טענה כגון שמוכר אומר לא מכרתי ולוקח אומר לקחתי צריך שיביא לוקח ראיה שאכלה שלש שנים וטענת המוכר אינה טענה. אבל חזקה שהיא ברצון שניהם שזה מוכר וזה לוקח ואין טענה ביניהם שאם נעל וגדר ופרץ בפניו כל שהוא ולאחר מיכן רוצה אחד מהן לחזור לאו כל כמיניה כדג' [ב"ב כ"ח ע"א] חזקת הבתים והבורות והשיחים ומערות ומרחצאות ושובכין ובית הבדים ועבדים וכל דבר שהוא עושה פירות חזקתן שלש שנים מיום ליום. ועוד גרסינן [שם מ"ב ע"א] בד"א במחזיק אבל נותן מתנה והאחין שחלקו נעל גדר פרץ כל שהוא הויא חזקה ואמרינן עלה [שם נ"ב ע"ב] אטו כל הני דאמרינן לאו חזקה הוא הכי קאמר בד"א בחזקה שיש עמה טענה כגון מוכר אומר לא מכרתי ולוקח אומר לקחתי אבל חזקה שאין עמה טענה דלמקני בעלמא הא דקבעי נעל גדר ופרץ כ"ש ה"ז חזקה. וחזקת עבדים היכי דמי כדג' [קידושין כ"ב ע"ב] כיצד בחזקה הנעיל לו מנעלו התיר לו מנעלו או שהוליך כליו אחריו לבית המרחץ הפשיטו הרחיצו סכו גררו הגביהו כל שהוא. פי' שאם עשה א' מכל אלו התשמישים העבד לרב קנאו הרב. ובעינן כי הני תשמישין שיהא העבד מצטער והרב נהנה אבל אי הוי תשמיש דזה נהנה וזה נהנה כגון הבא על שפחתו לא קנאה בביאה כדג' [שם] השתא דאמרת כל מידי דאית ביה הנאה לרבו כגון הגביהו קני אלא מעתה שפחה כנענית תקנה בביאה ואמרינן ה"מ היכא דזה נהנה וזה מצטער הכא זה נהנה וזה נהנה. ולענין חזקת קרקע כגון ששניהם רוצין והיא החזקה שאין עמה טענה כדג' [ב"ב נ"ב ע"ב] נעל וגדר ופרץ כ"ש ה"ז חזקה ואמרינן עלה [שם נ"ג ע"א] וכמה כל שהוא אמר שמואל גדר גדר והשלימו לעשרה פרץ פרץ כדי שיכנס בה ויצא הויא חזקה. וצריכינא דתהוי חזקה זו לפני מוכר ושתק מוכר ולא אמר ליה ולא מידי התם הויא חזקה ולא בעי למימר ליה לך חזק וקני. אבל יש חזקה שלא בפניו אם יש עדים שא"ל לך חזק וקני והחזיק שלא בפניו כה"ג הויא חזקה ואי לא לא הויא חזקה כדג' [שם נ"ב ע"ב] תני רב שרביא בקדושין דבי לוי נעל וגדר ופרץ כ"ש בפניו הויא חזקה בפניו אין שלא בפניו לא אמר רבא בפניו לא צריך למימר ליה לך חזק וקני שלא בפניו צריך למימר ליה לך חזק וקני. ובעינן דלהוי האי גדר והאי פרץ כדג' [שם נ"ג ע"א] האי גדר היכי דמי אי נימא דמעיקרא לא סלקי ועיילי בה מאי עבד אלא דמעיקרא הוו סלקי בה והשתא לא סלקי בה, טובא עבד אלא דמעיקרא סלקי בה ברוחא והשתא סלקי לה בדוחקא. ולענין פרץ נמי הך פרצא ה"ד אי נימא דמעיקרא עיילי בה והשתא נמי עיילי בה מאי עבד אלא דמעיקרא לא עיילי לה והשתא עייל לה טובא עבד אלא דמעיקרא עיילי לה בדוחק' והשתא עיילי לה ברוחא. וכללו של דבר בעינ' דלהוו אותו גדר או אותו פרץ הועלה לקרקע כדג' [שם] אמר רב אסי א"ר יוחנן נתן צרור והועיל נטל צרור והועיל הרי זו חזקה מאי נתן ומאי נטל אי נימא [נתן צרור] דסכר מיניה מיא נטל דאפיק מיניה מיא מבריח ארי מנכסי חברו הוא אלא נתן דצמיד מיא נטל דפתח מיא.
<h2>דף נג.</h2>
והא דגרסינן [נ"ג ע"א] א"ר אסי אר"י שתי שדות ומצר ביניהם והחזיק באחת מהן לקנותה קנה לקנות אותה ואת חברתה אותה קנה חברתה ל"ק לקנות את חברתה אף אותה ל"ק וה"מ לענין מחזיק בנכסי הגר ולאחר מיתתו אבל שאר חזקות כגון מכר או נתן לא אמרינן, שהרי אנו מוצאים חלוק למחזיק בנכסי הגר משאר חזקות בפנים מרובים כי הא דאמר עולא [נ"ז ע"א] כל שבנכסי הגר קנה בנכסי חברו ל"ק וכל שבנכסי הגר ל"ק בנכסי חברו קנה מתקיף לה רב ששת כללא הוא והרי אכילת פירות דבנכסי חברו קנה ובנכסי הגר [לא] קנה. והרי נירא דבנכסי חברו ל"ק ובנכסי הגר קנה ומשום הכי אמרינן דהא מילתא דר' אסי אר"י לא מתוקמא אלא במחזיק בנכסי הגר לאחר מותו ולא מי שקנה מן הגר או מחזיק בנכסיו בחיי[ו] לפי שהגר כשימות אין יורשין אותו קרוביו שיש לו בעכו"ם ואפילו בניו שנתגיירו עמו כיון שהורתן ולדתן שלא בקדושה היו אין יורשים אותו. ולא תימא היכא שהורתן ולדתן שלא בקדושה דודאי אין יורשים אותו אלא אפילו הורתן שלא בקדושה ולדתן בקדושה אין יורשים אותו כדג' [קמ"ט ע"א] אסור הוה ליה תריסר אלפי זוזי ביה חוזאי רב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולדתו בקדושה הואי אמר רבא היכי נקני רב מרי להני זוזי אי בירושה לאו בר ירושה הוא. ומהכא אתה רואה דכל גר שאין לו בנים שיהו הורתן ולדתן בקדושה אין יורשים אותו וכל מי שבא מישראל והחזיק בנכסיו אחר מיתתו מיד קנה אותן באותה חזקה כדג' [נ"ה ע"א] המחזיק בנכסי העכו"ם אין מוציאין אותן מידו וענין תורת המחזיק בנכסי הגר אינו כענין המחזיק בנכסי עכו"ם.
<h2>דף נד.</h2>
אמרינן [ב"ב נ"ד ע"א] אתמר שדה המסויימת במצרניה אמר רב כיון דנכש בה נכוש אחד קנה כלה ושמואל אמר לא קנה אלא מקום נכושו בלבד. אינה מסויימת במצרניה עד כמה א"ר פפא כדאזיל תיארא דתורי והדר. ועוד גרסינן [שם] אמר שמואל האי מאן דקא פשח דקלא אדעתא דדקלא קני אדעתא דחיותא לא קני מנא ידעינן מחד גיסא אדעתא דחיותא מהאי גיסא ומהאי גיסא אדעתא דדקלא, האי מאן דזכי זכייה אדעתא דארעא קני אדעתא דציבי ל"ק מנא ידעינן שקיל רברבי ושביק זוטרי אדעתא דציבי שקיל הני והני אדעתא דארעא. האי מאן דתקיל תקלא אדעתא דארעא קני אדעתא דבי דרי ל"ק מנא ידעינן מוליא במוליא ונצא בנצא אדעתא דבי דרי שקל מוליא ושדא בנצא אדעתא דארעא. האי מאן דפתח מיא אדעתא דארעא קני אדעתא דכוורי ל"ק מנא ידעינן דפתח בה תרי בבי אדעתא דארעא פתח חד וסכר חד אדעתא דכוורי. ופי' דתפשח וכל זה שפירשנו בנכסי הגר הוא. ומכמה פנים רואה שהוא מחזיק זה בנכסי הגר דאלו היתה חזקה של מקח וממכר אין אנו צריכין לכל אלו התורות. שאלו מי שלוקח מחבירו ורוצה לקנות בחזקה אם בפני המוכר הוא מחזיק או כגון שא"ל המוכר לך חזק וקנה והולך ומחזיק שלא בפניו עכ"פ שבעולם בין שיעשה דבר שהוא אדעתא דארעא בין שהוא אדעתא דציבי על כל מעשה שיעשה בין גדול בין קטן מיד קנה דהא גרסינן לענין לוקח המחזיק בקנינו כל שהוא קנה [שם ל"ה ע"ב] ואי דלי ליה צנא דפירי לאלתר הוי חזקה דודאי וברור אמרינן. ואם חזקה זו שיעשה אדם בנכסי חברו אם לא א"ל לך חזק וקני והחזיק שלא בפניו ועשה כל אלו הדברים בין שיעשה כולם בין שיעשה מקצתם לא קנה אבל הוצרכנו לאותן ענייני חזקה שפי' בנכסי הגר בלבד שאם עשה מעשים דאמדינן דעתו וגלה על עצמו שלכך היתה כונתו לקנות או אדעתא דארעא או אדעתא דדקלא נלך אחר מעשיו המוכיחים על מחשבתו ולא קנה אלא מה שכיון דהא לא יצאו דמים מתחת ידו באותם נכסים הילכך נלך אחר מה שהוא עושה ואם יבא אחריו מי שיחזיק חזקה מפורסמת אזלינן בתר בתרא וקנה האחרון ואפילו הראשון שהחזיק באותן קצות מעשים נשתה' בידו שנים מרובים האחרון שהחזיק חזקה מבוארת הוא קנה קנין גמור והפסיד הראשון דהכי גרסינן [שם נ"ד ע"א] ההיא אתתא דאכלא דקלא בתפשיחא תליסר שנין אתא ההוא גברא רפק תותיה פורתא אתא לקמיה דלוי ואמרי לה לקמיה דמר עוקבא ואוקמה בידיה אתיא ההיא אתתא וקא צווחא קמיה א"ל מאי אעביד ליך דלא אחזקת כדמחזקי אינשי ואין בדבר ספק דודאי הא מילתא בנכסי הגר הוא אבל המחזיק בנכסי חברו הוא כמו שפירשנו. ומה שאנו גורסין [שם נ"ז ע"א] ואלו דברים שאין להם חזקה היה מעמיד בהמתו בחצר ומעמיד תנור וכירים וריחיים ומגדל תרנגולים לתוך הבית ונותן זבלו בחצר אין זו חזקה. אבל אם עשה מחיצה גבוה עשרה וכן לתנור וכן לכירים וכן לריחיים ה"ז חזקה לא תעלה על דעתך שתהא זאת החזקה לענין הלוקח מחברו אבל הוא אמור לענין שכנים כי עבדי כי האי גונא להדדי או לענין שותפים אם יש להם חזקה באלו הדברים אם לאו כדג' [שם נ"ח ע"ב] המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה וכן כלהו ולא מיירי לענין הלוקח מחברו בכלום. ולענין הלוקח מחברו בחזקה [שם ל"ו ע"א] אר"ל הגודרות אין להם חזקה כגון בהמות שאינן נקנים בחזקה. אבל עבד כנעני נקנה בחזקה. ועבד עברי אין נקנה בחזקה כדג' [קידושין כ"ז ע"א] יפה כח כסף ושטר מכח חזקה ששניהם קונים בע"ע משא"כ בחזקה.
<h2>דף נה.</h2>
והא דגרסינן [נ"ג ע"א] א"ר אסי אר"י שתי שדות ומצר ביניהם והחזיק באחת מהן לקנותה קנה לקנות אותה ואת חברתה אותה קנה חברתה ל"ק לקנות את חברתה אף אותה ל"ק וה"מ לענין מחזיק בנכסי הגר ולאחר מיתתו אבל שאר חזקות כגון מכר או נתן לא אמרינן, שהרי אנו מוצאים חלוק למחזיק בנכסי הגר משאר חזקות בפנים מרובים כי הא דאמר עולא [נ"ז ע"א] כל שבנכסי הגר קנה בנכסי חברו ל"ק וכל שבנכסי הגר ל"ק בנכסי חברו קנה מתקיף לה רב ששת כללא הוא והרי אכילת פירות דבנכסי חברו קנה ובנכסי הגר [לא] קנה. והרי נירא דבנכסי חברו ל"ק ובנכסי הגר קנה ומשום הכי אמרינן דהא מילתא דר' אסי אר"י לא מתוקמא אלא במחזיק בנכסי הגר לאחר מותו ולא מי שקנה מן הגר או מחזיק בנכסיו בחיי[ו] לפי שהגר כשימות אין יורשין אותו קרוביו שיש לו בעכו"ם ואפילו בניו שנתגיירו עמו כיון שהורתן ולדתן שלא בקדושה היו אין יורשים אותו. ולא תימא היכא שהורתן ולדתן שלא בקדושה דודאי אין יורשים אותו אלא אפילו הורתן שלא בקדושה ולדתן בקדושה אין יורשים אותו כדג' [קמ"ט ע"א] אסור הוה ליה תריסר אלפי זוזי ביה חוזאי רב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולדתו בקדושה הואי אמר רבא היכי נקני רב מרי להני זוזי אי בירושה לאו בר ירושה הוא. ומהכא אתה רואה דכל גר שאין לו בנים שיהו הורתן ולדתן בקדושה אין יורשים אותו וכל מי שבא מישראל והחזיק בנכסיו אחר מיתתו מיד קנה אותן באותה חזקה כדג' [נ"ה ע"א] המחזיק בנכסי העכו"ם אין מוציאין אותן מידו וענין תורת המחזיק בנכסי הגר אינו כענין המחזיק בנכסי עכו"ם.
<h2>דף נז.</h2>
אמרינן [ב"ב נ"ד ע"א] אתמר שדה המסויימת במצרניה אמר רב כיון דנכש בה נכוש אחד קנה כלה ושמואל אמר לא קנה אלא מקום נכושו בלבד. אינה מסויימת במצרניה עד כמה א"ר פפא כדאזיל תיארא דתורי והדר. ועוד גרסינן [שם] אמר שמואל האי מאן דקא פשח דקלא אדעתא דדקלא קני אדעתא דחיותא לא קני מנא ידעינן מחד גיסא אדעתא דחיותא מהאי גיסא ומהאי גיסא אדעתא דדקלא, האי מאן דזכי זכייה אדעתא דארעא קני אדעתא דציבי ל"ק מנא ידעינן שקיל רברבי ושביק זוטרי אדעתא דציבי שקיל הני והני אדעתא דארעא. האי מאן דתקיל תקלא אדעתא דארעא קני אדעתא דבי דרי ל"ק מנא ידעינן מוליא במוליא ונצא בנצא אדעתא דבי דרי שקל מוליא ושדא בנצא אדעתא דארעא. האי מאן דפתח מיא אדעתא דארעא קני אדעתא דכוורי ל"ק מנא ידעינן דפתח בה תרי בבי אדעתא דארעא פתח חד וסכר חד אדעתא דכוורי. ופי' דתפשח וכל זה שפירשנו בנכסי הגר הוא. ומכמה פנים רואה שהוא מחזיק זה בנכסי הגר דאלו היתה חזקה של מקח וממכר אין אנו צריכין לכל אלו התורות. שאלו מי שלוקח מחבירו ורוצה לקנות בחזקה אם בפני המוכר הוא מחזיק או כגון שא"ל המוכר לך חזק וקנה והולך ומחזיק שלא בפניו עכ"פ שבעולם בין שיעשה דבר שהוא אדעתא דארעא בין שהוא אדעתא דציבי על כל מעשה שיעשה בין גדול בין קטן מיד קנה דהא גרסינן לענין לוקח המחזיק בקנינו כל שהוא קנה [שם ל"ה ע"ב] ואי דלי ליה צנא דפירי לאלתר הוי חזקה דודאי וברור אמרינן. ואם חזקה זו שיעשה אדם בנכסי חברו אם לא א"ל לך חזק וקני והחזיק שלא בפניו ועשה כל אלו הדברים בין שיעשה כולם בין שיעשה מקצתם לא קנה אבל הוצרכנו לאותן ענייני חזקה שפי' בנכסי הגר בלבד שאם עשה מעשים דאמדינן דעתו וגלה על עצמו שלכך היתה כונתו לקנות או אדעתא דארעא או אדעתא דדקלא נלך אחר מעשיו המוכיחים על מחשבתו ולא קנה אלא מה שכיון דהא לא יצאו דמים מתחת ידו באותם נכסים הילכך נלך אחר מה שהוא עושה ואם יבא אחריו מי שיחזיק חזקה מפורסמת אזלינן בתר בתרא וקנה האחרון ואפילו הראשון שהחזיק באותן קצות מעשים נשתה' בידו שנים מרובים האחרון שהחזיק חזקה מבוארת הוא קנה קנין גמור והפסיד הראשון דהכי גרסינן [שם נ"ד ע"א] ההיא אתתא דאכלא דקלא בתפשיחא תליסר שנין אתא ההוא גברא רפק תותיה פורתא אתא לקמיה דלוי ואמרי לה לקמיה דמר עוקבא ואוקמה בידיה אתיא ההיא אתתא וקא צווחא קמיה א"ל מאי אעביד ליך דלא אחזקת כדמחזקי אינשי ואין בדבר ספק דודאי הא מילתא בנכסי הגר הוא אבל המחזיק בנכסי חברו הוא כמו שפירשנו. ומה שאנו גורסין [שם נ"ז ע"א] ואלו דברים שאין להם חזקה היה מעמיד בהמתו בחצר ומעמיד תנור וכירים וריחיים ומגדל תרנגולים לתוך הבית ונותן זבלו בחצר אין זו חזקה. אבל אם עשה מחיצה גבוה עשרה וכן לתנור וכן לכירים וכן לריחיים ה"ז חזקה לא תעלה על דעתך שתהא זאת החזקה לענין הלוקח מחברו אבל הוא אמור לענין שכנים כי עבדי כי האי גונא להדדי או לענין שותפים אם יש להם חזקה באלו הדברים אם לאו כדג' [שם נ"ח ע"ב] המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה וכן כלהו ולא מיירי לענין הלוקח מחברו בכלום. ולענין הלוקח מחברו בחזקה [שם ל"ו ע"א] אר"ל הגודרות אין להם חזקה כגון בהמות שאינן נקנים בחזקה. אבל עבד כנעני נקנה בחזקה. ועבד עברי אין נקנה בחזקה כדג' [קידושין כ"ז ע"א] יפה כח כסף ושטר מכח חזקה ששניהם קונים בע"ע משא"כ בחזקה.
והא דגרסינן [נ"ג ע"א] א"ר אסי אר"י שתי שדות ומצר ביניהם והחזיק באחת מהן לקנותה קנה לקנות אותה ואת חברתה אותה קנה חברתה ל"ק לקנות את חברתה אף אותה ל"ק וה"מ לענין מחזיק בנכסי הגר ולאחר מיתתו אבל שאר חזקות כגון מכר או נתן לא אמרינן, שהרי אנו מוצאים חלוק למחזיק בנכסי הגר משאר חזקות בפנים מרובים כי הא דאמר עולא [נ"ז ע"א] כל שבנכסי הגר קנה בנכסי חברו ל"ק וכל שבנכסי הגר ל"ק בנכסי חברו קנה מתקיף לה רב ששת כללא הוא והרי אכילת פירות דבנכסי חברו קנה ובנכסי הגר [לא] קנה. והרי נירא דבנכסי חברו ל"ק ובנכסי הגר קנה ומשום הכי אמרינן דהא מילתא דר' אסי אר"י לא מתוקמא אלא במחזיק בנכסי הגר לאחר מותו ולא מי שקנה מן הגר או מחזיק בנכסיו בחיי[ו] לפי שהגר כשימות אין יורשין אותו קרוביו שיש לו בעכו"ם ואפילו בניו שנתגיירו עמו כיון שהורתן ולדתן שלא בקדושה היו אין יורשים אותו. ולא תימא היכא שהורתן ולדתן שלא בקדושה דודאי אין יורשים אותו אלא אפילו הורתן שלא בקדושה ולדתן בקדושה אין יורשים אותו כדג' [קמ"ט ע"א] אסור הוה ליה תריסר אלפי זוזי ביה חוזאי רב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולדתו בקדושה הואי אמר רבא היכי נקני רב מרי להני זוזי אי בירושה לאו בר ירושה הוא. ומהכא אתה רואה דכל גר שאין לו בנים שיהו הורתן ולדתן בקדושה אין יורשים אותו וכל מי שבא מישראל והחזיק בנכסיו אחר מיתתו מיד קנה אותן באותה חזקה כדג' [נ"ה ע"א] המחזיק בנכסי העכו"ם אין מוציאין אותן מידו וענין תורת המחזיק בנכסי הגר אינו כענין המחזיק בנכסי עכו"ם.
<h2>דף סז:</h2>
והאי מאן דמזבין לחבריה עשר שדות בעשרה מקומות כיון שהחזיק בחד מנייהו, בחד מהני אנפי דחזקה שפיר חזקה של אחת מהן מועלת לכלן כאלו החזיק בכלן וכדג' [קידושין כ"ז ע"א] אמר שמואל המוכר לחברו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחד מהן קנה את כלן. ולענין קניי' הכסף אינו כן אם לא נתן לו אלא דמי אחת מהם לא קנה אלא כנגד מעותיו. וכן מי שמוכר לחברו שני מקומות כגון שהמקום אחד גבוה והאחד נמוך אי נמי תשמישו של מקום זה אינו כתשמישו של מקום זה והחזיק בא' מהן קנה חברו כדג' אמר רבא אר"נ מכר לו חולצית ומצולות החזיק במצולה קנה חולצית בחולצית קנה מצולה פשיטא דהא אמר שמואל מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק לו באחת מהן קנה את כלן מהו דתימא התם סדנא דארעא חד הוא הכא הא תשמישתיה לחוד והא תשמישתיה לחוד קמ"ל. וכן מי שמוכר לחבירו שדה אחת ושכר ממנו שדה אחרת כיון שהחזיק לוקח באותה של שכירות או באותה של מכירה קנה שתיהן וכדג' [תוספתא ב"ב פ"ב] לקח הימנו עשר שדות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כלן לקח מקצת ושכר מקצת והחזיק בין בשכורה בין בלקוחה ה"ז חזקה.
<h2>דף ק.</h2>
ומאן דמסר מפתח לחבריה הויא חזקה אע"ג דלא א"ל לך חזק וקני כדג' [ב"ק נ"א ע"ב] אריב"ל המוכר בית לחברו כיון שמסר לו מפתח קנה במאי אי בכספא ליקח בכספא אי בחזקה ליקני בחזקה לעולם בחזקה וצריך למימר ליה לך חזק וקני וכיון שמסר לו מפתח לא צריך למימר ליה לך חזק וקני. וכן אם מכר לו בור ומסר לו הדלי קנה כדג' [שם] א"ר אלעזר המוכר בור לחברו כיון שמסר לו דליו קנה במאי אי בכספא נקנה בכספא אי בחזקה נקנה בחזקה לעולם בחזקה וצ"ל ליה לך חזק וקני וכיון שמסר לו דליו ל"צ למימר ליה לך חזק וקני. ואי אוקו בה חיות אי נמי שטח בה פירי כדי שיחזיק בקרקע הויא חזקה וקני כדג' [ב"ב ל"ה ע"ב] ואי דלי ליה צנא דפירי לאלתר הוי חזקה. הלכך האי מאן דמחזיק בחד מהני אנפי דחזקה דפרשינן לעילא לאו כל כמיניה דחד מנייהו דמצי הדר ביה. וכ"ש דלא מצי הדר ביה אי אחזיק בחזקה שהיא גדולה מאלו שהיא חרישה או קצירה או סתירה או בנין. אבל כניסתו לקרקע (או נמי הוליכו) [א"נ הולכה] אעפ"י שמתכוין לשום חזקה לא קנה ויכול לחזור בו כדג' [שם ק' ע"א] הולך בה בין לארכה בין לרחבה ה"ז קנה מקום הלוכו דברי ר' אליעזר וח"א שניהם לא קנו עד שיחזיקו.
<h2>דף קמט.</h2>
והא דגרסינן [נ"ג ע"א] א"ר אסי אר"י שתי שדות ומצר ביניהם והחזיק באחת מהן לקנותה קנה לקנות אותה ואת חברתה אותה קנה חברתה ל"ק לקנות את חברתה אף אותה ל"ק וה"מ לענין מחזיק בנכסי הגר ולאחר מיתתו אבל שאר חזקות כגון מכר או נתן לא אמרינן, שהרי אנו מוצאים חלוק למחזיק בנכסי הגר משאר חזקות בפנים מרובים כי הא דאמר עולא [נ"ז ע"א] כל שבנכסי הגר קנה בנכסי חברו ל"ק וכל שבנכסי הגר ל"ק בנכסי חברו קנה מתקיף לה רב ששת כללא הוא והרי אכילת פירות דבנכסי חברו קנה ובנכסי הגר [לא] קנה. והרי נירא דבנכסי חברו ל"ק ובנכסי הגר קנה ומשום הכי אמרינן דהא מילתא דר' אסי אר"י לא מתוקמא אלא במחזיק בנכסי הגר לאחר מותו ולא מי שקנה מן הגר או מחזיק בנכסיו בחיי[ו] לפי שהגר כשימות אין יורשין אותו קרוביו שיש לו בעכו"ם ואפילו בניו שנתגיירו עמו כיון שהורתן ולדתן שלא בקדושה היו אין יורשים אותו. ולא תימא היכא שהורתן ולדתן שלא בקדושה דודאי אין יורשים אותו אלא אפילו הורתן שלא בקדושה ולדתן בקדושה אין יורשים אותו כדג' [קמ"ט ע"א] אסור הוה ליה תריסר אלפי זוזי ביה חוזאי רב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולדתו בקדושה הואי אמר רבא היכי נקני רב מרי להני זוזי אי בירושה לאו בר ירושה הוא. ומהכא אתה רואה דכל גר שאין לו בנים שיהו הורתן ולדתן בקדושה אין יורשים אותו וכל מי שבא מישראל והחזיק בנכסיו אחר מיתתו מיד קנה אותן באותה חזקה כדג' [נ"ה ע"א] המחזיק בנכסי העכו"ם אין מוציאין אותן מידו וענין תורת המחזיק בנכסי הגר אינו כענין המחזיק בנכסי עכו"ם.
